רישומים מן החזית
המצעד מתקרב והלחץ מזכיר אותי שהוא קיים...ורעב ללחם.
לפני כמה חודשים בודדים לא יכלתי לעמוד מול כל הדברים אלה.
כנראה שהתחזקתי...אבל אף פעם, לעולם לאבד את הפרספקטיבה, לא לחשוב
שאני יותר מ"רק בן אדם", לזכור תמיד שלא משנה האגו, לא משנה מה חושבים אלי
(או שלא חושבים). תמיד לשמור בראש שהמטרה היא תיקון, שיהיה לאנשים
המתמודדים עם בעיות נפשיות טיפה יותר קל, טיפה יותר טוב.
המטרה היא שמה שאני עברתי בתור מתבגר, בתור גבר צעיר, שלא יקרה
לאחרים.
לזה אני קורה תיקון.

יש הרבה סירים ש"מתבשלים" כרגע בתחום של בריאות הנפש, של העצמת המתמודדים,
של תיקון העיוותים הרבים שקיימים.
יש אנשים שעובדים על נושא חקיקה לנגישות של מה שמכנים "נכי נפש" (השם לא לשמע כ"כ טוב, לא?) החוק בנושא הנגישות לתעסוקה, תחום מאוד חשוב לנו, עברה לפני כמה זמן, עם הרבה מאמצים -- אבל לצערי, התוצאה לא מספקת, וזה לא באשמת אלה שעבדו אליו. כרגע נושא החקיקה הוא נגישות לשירותים.
דווקא תחום זה חשוב מאוד לנו וצוות הנגישות הספיקה לנסח מסמכים חיוניים.
היה לי את הכבוד להשתתף במאמצים האלה.

המצעד "בראש מורם , צועדים בחברה טובה" מתקרב אלינו. משתתפים הרבה ארגונים.
ארגון "אנוש" מטפלת בצד הארגוני והפרסומי.
המצעד יתקיים ביום ג' 8.11.05 בתל-אביב. הוא יוצא מבניין העיריה שברח' אבן גבירול, וצועדים כ-3 ק"מ באבן גבירול לכיוון הסוף בצפון, עד למתחם הספורטק
,הפארק הירקון.
לשם שינוי, כל הארגונים וכל האנשים, הקשורים לעולם הלא קל של בריאות הנפש הארץ, משתפים פעולה. ליום אחד, לא יהיו מאבקי כוח, לא יהיו חששות, לא יהיו אינטרסים.
זהו יום של קונסנזוס, בו אנו אומרים, "אנחנו כאן, אנחנו קיימים, אי אפשר להזיז אותנו".

תמיד יש יום למוחורת, ואז אפשר להתחיל לריב מחדש. הרי אנחנו ישראלים קודם לכל...ורק אחר-כך מתמודדים/ילדים של/הורים של/בני זוג של/מטפלים ורופאים של.
לפעמים גם לי בא להשתליח...

אליוט לזרביץ