פעילות ציבורית בבריאות הנפש -- ומה הם בעצם יחסי הכוחות?
שלום,
אני רוצה לדבר בפוסט השיני שלי על העובדה שהתחום שלנו לא התגבש, ושעדיין הצרכנים הם ללא עוצמה והשפעה חברתית ופוליטית.
אני גם מבטיח לעבור את הטקבט ולתפוס שגיאות עוד לפני שאעלה את המאמר לאינטרנט!
הרי אני עדיין שוגה בכתיב אחרי שלושים ואחת שנה של חיים בארץ.
ואני לוקה בחסר בעוד דבר: אני עולה חדש ופרייאר -- כן, עד היום. וכן, גם בפעילות הציבורית בבריאות הנפש.
בעבודה שלי "בחיים האזרחיים", אני פעם יצרתי קשר עם אקדמאית, עולה מהונג קונג, שכתבה 2 מאמרים ארוכים על מונח "הפרייאר" בחברה הישראלית. ולפעמים "הפרייאר",אשר נותן שירות חינם מתוך רצון טוב, נראה בתרבות הישראלית כטיפש או נאיבי. הרי מי נותן שרות ללא תמורה? הוא בוודאי אדם חלש שניתן לנצל אותו, או במקרה הטוב להתעלם ממנו.
אני נתקלתי, יחד עם ארגון "מתמודדים למען מתמודדים" בו אני פעיל, ביחס דומה מצד אנשי מקצוע מסויימים. לדוגמא: היו לנו מגעים עם פסיכיאטר בכיר, אדם נעים הליכות, מנהל בתי חולים פסיכיאטריים ויו"ר של גוף ארצי חשוב של פסיכיאטרים. לפני יותר משנה הזמנו את אותו רופא להופיע בפנינו. שעה שהגיע, הוא הביע רצון לשמוע מאיתנו מה מציק לנו כצרכנים. ואז, 10 או 12 מאיתנו קמנו, וסיפרנו בפניו סיפורים של ניצול מיני בבתי חולים -- אם שעברנו, ואם שהיינו עדים לכך. התרגשנו נורה, הסיפורים היו מאוד קשים, ונראה שאותו רופא בכיר גם התרגש, או כך הוא אמר.
הפסיכיאטר הבכיר הבטיח להעלות את הנושא שלנו בישיבה הקרובה של ועדת הפסיכיאטרים הארצית החשובה אותו הוא מנהל. הוא הבטיח כי יתייחסו ויוציאו נייר עמדה תוך 3 חודשים.
כעבור שנה לא שמענו כלום ממנו. פגשתי אותו בכנס בריאות הנפש בת"א לפני מספר חודשים (היה נראה לא נוח עם הנושא) והזכרתי לו על הישיבה של מל"מ, את בעיית הניצול המיני בבתי חולים, ואת הבטחותיו.
"אתה יודע, הדברים לוקחים זמן" אמר. "אולי תהיה בקשר איתי עוד חצי שנה, זה לוקח זמן"...
והוא חמק ממני עם הבעה של רוגז על פניו ועזב.
מעניין כמה נפגעי נפש עברו ניצול מיני במחלקות הסגורות מאז שישב אצלנו והבטיח...
ומה המשל לסיפור? איך האירוע מקשר אותנו עם מושג הפרייאר?
דיברתי עם אחד ממנהיגי הצרכנים, שועל וותיק במגעים עם המערכת הפסיכיאטרית. "אליוט, אמר, "אנחנו במל"מ פשוט חלשים לו בעיניו. אנחנו לא מהווים לא איום, לכן הוא לא התייחס לכל סיפורי הניצול המיני שהחברים סיפרו לו. אל תהיה פרייאר. הסיכוי היחיד שיש לנו לגרום לו לעשות משהו, זה שייפחדו מאיתנו. ככה זה, אליוט".
אז עכשיו, אני כבר לא פרייאר. איך אנחנו, המתמודדים שבונים אל חולשתינו, על הפסיביות שלנו, נתחזק?
אגיד לכם.
שיותר מתמודדים בעלי כוח וכשרון יהיו פעילים בארגוני הצרכנים השונים. הארגון שאני פעיל בה, מל"מ, היא היחידה העצמאית מהשפעת הממסד. רק אנחנו יכולים -- כן -- לדבר לקהילית המתמודדים, המשפחות, אנשי המקצוע והתקשורת --על "בריאות הנפש בגובה עיניים."
אני מאמין שהמצעד "בראש מורם", המתקיים בתל-אביב ב-8 לנובמבר, יהיה התחנה נוספת בדרכינו כצרכנים להעצמה, החלמה, ו...שלא נהיה יותר פרייארים!
שבת שלום,
אליוט לזרביץ
![[info]](http://l-stat.livejournal.com/img/userinfo.gif){kind=small}
bornintheusa59's journal