איך הסטיגמה סוגר על כולנו -- ורעיון אחד צנוע כיצד לשבור את אחיזתו
שלום לכולם,
עברו כמה ימים מאז שכתבתי כאן.
הארגונים השונים בתחום שלנו פועלים נמרצות בכנסת, בעיקר בתחום הנגישות.

היה ניתן לחשוב בקני מידה פוליטיים, שבתקופה שלפני הבחירות, כמו שכל
קבוצות האינטרסים השונים יודעים לדרוש את שלהם מהכנסת,
כאשר כולם מבטיחים לכולם והשדות פוריות לקטיפת תמיכתם של חברי הכנסת שלנו,
גם אנחנו, ארגוני המתמודדים ומשפחות של מתמודדים עם מחלה נפשית, נבקש ונקבל.

אמצעי התקשורת הדווחים עך סכומי עתק שקבוצה כזו קיבלה,
או הזרמות ענק לתחום התרבות בעיריית תל-אביב, למשל, ועוד ועוד.

אבל אנחנו לא קיבלנו -- ולו כמעט כלום.
NADA.
בכל הועדות השונות בכנסת ישראל, כאשר ארגוני המשפחות והמתמודדים ביקשו דברים
שבגדר חיים או מוות למתמודדים רבים -- ואפשר לכלול למשל את הכנסתם של התרופות הפסיכיאטריות החדשות בסל התרופות,
"חברותינו" הוותיקות שכל כך קשה איתן, וכל כך בלתי-אפשריים בחיינו מלבדם, התשפחות והמתמודדים ביקשו -- לא קיבלנו כלום.

שאלתי ידידה, פעילה וותיקה בארגון המשפחות "עוצמה", מדוע אנו לא פונים ישירות ל""חברים " בכנסת, מדוע איננו מטפחים אותם כמו כל לובי פוליטי?
היא אמרה לי דבר נורה קשה, אבל גם נורה מעניין בהשלוכותיו--
"אליוט, אין לנו אף חבר בכנסת. יש הרבה שיש להם ילדים חולים -- אבל פוחדים לצאת ולומר זאת".

או.קיי.
כמו תמיד, אנחנו יתומים, נכון? וגם שצריך לפעול לעזור לעצמנו, הםטיגמה סביב מחלות נפש מונע לנו גם חבל הצלה של חקיקה.
היה ניתן לצחוק ממרירות, לבכות, להיכנס לדכאון עמוק.
אבל זה לא יעזור לנו. זה לא יעיל ולא יקדם אותנו. צריך לחשוב, מדוע הגענו עד כה, ואיך משתחררים מהמצב -- אם אפשר, כמובן.

סליחה ליומרה, אבל יש לי כמה הצעה. אולי זה יעזור, אולי לכם יש הצעה טובה יותר.

אין לי ספק שבעיית הסטיגמה -- בשיח הציבורי ובאמצעי התקשורת -- מונעת ממנו חמצן.
קיימים ארגוני מתמודדים -- שניים בעיקר, "מתמודדים למען מתמודדים"
http://www.amirgazit.com/tzviel/malam/
ו"עמותת קולות."
http://www.voices.org.il/
מתמודדים למען מתמודדים הוא נראה הפעיל יותר בשטח. אני אגב, חבר בה וגאה בכך.
אחד החברים, צביאל רופא, נחשף ביוזמתו פעמים רבות באמצעי התקשורת השונים.
בעקבותיו הופיעו מתמודדים אחרים.
אבי אורן מעמותת קולות גם מנוסה בחשיפה בפני התקשורת.
הוקם לא מזמן עמותה למלחמה בסטיגמה, "בחברה טובה",
http://www.behevratova.co.il/
אשר מתחילה לפעול לאחרונה והנראה כי בעלת רצון ויכולת טובים מאוד.
וכמובן ארגון המשפחות הפעילה מאוד, "עוצמה"
http://www.ozma.org.il/
וארגון נותני שירותים/בני משפחות של -- אנוש
http://www.enosh.org.il/

היה יכול להיות, בעולם אידיאלי, שכל הארגונים האלה היו מתגברים על הבדלי האינטרסים, ומשתפים פעולה בתחומים ספציפיים -- כמו למשל, הלחימה בסטיגמה בזירה הציבורית.

בכל אחד מארגונים אלה יש מתמודדים, או בני משפחה, או מן הסתם אזרחים ידידותיים, שכאמור בעלי נסיון בהופעה בפני האמצעי התקשורת והמדיה השונות.

אגיד כמה שמות: צביאל רופא (מל"מ), אבי אורן (עמותת קולות), אלי שמיר (עוצמה), אמיר טל (בחברה טובה). יש עוד רבים שהופיעו והביעו בצורה רהוטה את קשיי חיינו ואנושיותינו של המתמודדים., שלא נוח לי לציין אותם ללא אישורם.

אין סיבה מדוע שאנשים בולטים אלה, שכבר עשו הופעות ציבוריות רבות, לא ישתפו פעולה בערב גאלה, נגיד ככך, בו ידברו על המכשולים והסטיגמות שמונעים את הקידום שלנו.
צריך שגם לערב זה יהיה כיסוי תקשורתי ותמיכתם של כל הארגונים מקיר לקיר.

טוב, זה רעיון אחד.
והעיקר -- איגוד הארגונים והארגונים האוהדים, ושיתופם בפעולה אחת שתקדם את כולנו, מבלי לאיים על האינטרסים של אף אחד.

אולי יש מישהו כאן שמוכן להציע רעיון טוב יותר לשבירת הנעילה הזאת,
ששמה סטיגמה, המחבלת בנו במקום העבודה, עם המשפחה, עם השכנים, אבל עכשיו יותר מתמיד, נועלת אותנו חזק חזק כאן במצבינו הנוכחי, כי גם לשנות את מצבינו מבחינה פוליטית, מבחינת חקיקה, אי אפשר -- כי גם חברי הכנסת שלנו סטיגמטיים.

דרושה חשיבה מקורית, יוצאת מגדר הרגיל, שמתחילה לעשות -- משהו, כל דבר -- כי המצב הנוכחי, הוא בלתי נסבל.
ואמם יודעים, ממש ממש אין סיבה לקבל אותו בידיים שלובות.

אגב, לבנימין נתניהו, חבר הליכוד , ראש הממשלה ושר העוצר לשעבר, יש בן
שאוחבן עם אוטיסם.
כדאי להזכיר זאת בפומבי בערב הגאלה שלנו.

לילה טוב -- ורק טוב.

אליוט לזרביץ